סיכום השיעור:

אצה-רצה ועצרה,
הגיעה אל המערה.

אמרה הארנבת:
"תודה בעד הרוח",
ישבה מעט לנוח,
אכלה תפוח,
טעמה מהמנגו, הקשיבה לטנגו,
אצה-רצה ועצרה,
אצה-רצה ועצרה -
הגיעה אל המערה.
המערה של החבר שלה, דובי-דוב.

*אם לימדנו בחורף את השיר "מתקרבת סערה" (דובים בחורף), מה טוב: יש לנו קישור והמשך של סיפור.

אמרה הארנבת:
"דובי-דוב, בוקר טוב!
 קיץ, חם. נלך לים?"
אך דובי-דוב לא קם.
הוא נם ונם ונם.

בסרטון מהגן רואים גם חלק מן ההמשך, אל דאגה - אנו נגיע לכך בשיעורים הבאים.

"מה לעשות?" שאלה הארנבת... "אני חושבת... אני חושבת..."
נבקש מהילדים לשאול את הארנבת בשירה על מה היא חושבת (חזרה על השיר).
הפעם הארנבת מגלה: "אני מחפשת רעיון טוב, כיצד להעיר את דובי-דוב".

הארנבת חשבה וחשבה, והיה לה רעיון ממש טוב.
נוציא מהתיק צנצנת דבש (עם "מה מי מה מו, מה, מה, מה?").
מי יודע/ת מה זה?

הריח הדוב את הדבש הצהוב, התעורר ואמר: בוקר טוב!

היה לארנבת רעיון ממש טוב, היא הצליחה להעיר את הדוב!