"דֹּב"
מילים: אלה אמיתן


בְּכֹבֶד הוֹלֵךְ לוֹ
לְאַט הַדֹּב.
טוֹעֵם בְּכַפּוֹ
מִן הַדְּבַשׁ הַצָּהֹב.
כָּל יְמֵי הַחֹרֶף
יָשֵן לוֹ הַדֹּב.
בַּקַּיִץ הוּא קָם
וְאוֹמֵר: "בֹּקֶר טוֹב!"


סיכום השיעור
והרחבה בנושא חשוב:

כשפועלים עם הקלטה, המשימה היא להתאים את הקצב הפנימי שלנו לקצב החיצוני. זוהי בהחלט משימה התפתחותית ראויה, אך כדי ליהנות ממנה ולחוות הצלחה, כדאי להגיש תחילה בקולנו, מספר פעמים, תוך מתן הזדמנויות להתנסות בפעילויות שונות ולשכלל מיומנויות מגוונות:

להכיר את הטקסט, את הלחן (אם יש), את התבניות הריתמיות שבשיר או בדקלום, להתנסות בתנועות קטנות וגדולות, פשוטות ומורכבות - ורק לאחר מכן, כאשר ניתנה לילדות ולילדים שבקבוצה ההזדמנות להכיר את התכנים תוך התאמה לקצב הפנימי הקבוצתי (אם עובדים עם קבוצה), לאחר שהילדים עברו תהליך למידה שקידם אותם והכין אותם למשימה, רק לאחר שהשיגו את הבשלות הדרושה לה - רק אז נשמיע את ההקלטה ונעבור למשימה של התאמה לקצב חיצוני.

אין טעם בפעילות עם הקלטה שממהרת בקצב קבוע ובלתי מותאם לקבוצה, כשרק שניים-שלושה ילדים בשלים לכך. כל השאר יחושו במרוץ, ירגישו שאינם עומדים בקצב ויפרשו מהפעילות עם תחושה שלא הצליחו...

בגילאים צעירים עדיין אין בשלות כזו ולכן מומלץ להישאר בהגשה בקולנו, המתחשבת בקצב הקבוצתי והאישי של ילדי הקבוצה.

קצב ההקלטה בדקלום שלפניכן יחסית מותאם ונוח לפעילות, אך עדיין מומלץ ביותר להגישו תחילה בקולכן תוך שמירה על קשר עין, חזרה על מילים ועל תנועות והתאמה שלכן לצורכי הילדים.

הדקלום בקולנו נותן זמן:
להשלמת המילים בתצוגות הראשונות בישיבה,
לתרגול התנועות הקטנות והגדולות בישיבה ובמרחב.

את ההקלטה נוכל להביא כקינוח:
כשהדקלום מוכר, נוכל ליהנות מהעיבוד ומההגשה המוזיקלית.