"חול חורק לי בשיניים"
מיריק שניר, אילאיל שרון

חול-חורק לי בשיניים,
חול-נכנס לי לעיניים.
חול-נדבק לאצבעות.
חול-בתוך השערות.
מדגדג בקורקבן,
משפשף לי בישבן.
אבל לי לא משנה,
כי אני – ארמון בונה!

סיכום השיעור:

כמה חול, אני לא יכולה...
איך אתה יכול?!

יצאו הארנבת והדוב מן המים. ישבו על החוף.
אמרה הארנבת: "כמה חול, אני לא יכולה... איך אתה יכול?!"

התחילה לשיר (בקול של ארנבת):
"חול-חורק לי בשיניים,
חול-נכנס לי לעיניים.
חול-נדבק לאצבעות. חול-בתוך השערות.
מדגדג בקורקבן
(בפופיק),
משפשף לי בישבן (בטוסיק)"

נאזין להקלטת "חול"
בקולה של הארנבת
האזנה לארנבת בתוספת תנועות בישיבה.

אמר הדוב: זה רק חול, וזה הכל. לי לא משנה, אני ארמון בונה.
בנה ארמון חול גבוה וגדול:

נבנה בעזרת הידיים –
יד מעל יד –
ונשיר בלחן סולם מז'ורי או מינורי:
חול ועוד חול ועוד חול ועוד חול – ארמון גבוה וגדול
בא גל ושטף את הכל.

אמר הדוב:
"לא משנה, שוב נבנה!"

לעתים מתפתחת שיחה:
הילדים מציעים מיוזמתם לארנבת ולדוב לבנות הרחק מהמים.

התחיל גם הדוב לשיר
(בקול של דוב):
"חול-חורק לי בשיניים,
חול-נכנס לי לעיניים.
חול-נדבק לאצבעות.
חול-בתוך השערות.
מדגדג בקורקבן
(בפופיק),
משפשף לי בישבן (בטוסיק).
אבל לי לא משנה,
כי אני – ארמון בונה!"

נאזין להקלטת "חול"
בקולו של הדוב
האזנה לדוב בתוספת תנועות בישיבה.

הזמנה למרחב
ניתורים, ריצה ועצירה:
נשיר בקולנו:
ניתור בכל "חול",
ריצה כמענה ל"מדגדג בקורקבן" ו"משפשף לי בישבן".