חזרתיות מתפתחת

ילדים זקוקים לחזרות רבות כדי להכיר ולחוש ביטחון, לזכור וללמוד, לאהוב ולהתקדם. אני עובדת לפי עיקרון, שאותו אני מכנה “חזרתיות מתפתחת: לתת זמן, לאורך זמן”.


עיקרון חשוב זה הוא בעיני אבן יסוד בעבודה חינוכית בכלל ובעבודה מוזיקלית-תנועתית בפרט.

 

תנועות הנראות לנו פשוטות, יהיו פעמים רבות מורכבות ומסובכות עבור הילדים, משום שהן דורשות קואורדינציה, שליטה במערכות שרירים שונות ותכנון תנועה יחד עם יכולת חיקוי ותגובה מהירה – והן תלויות בתהליכי תפיסה וזיכרון ובבשלות של מערכות שונות בגוף.


אם לא ניתן לילדים זמן ללמוד ולתרגל, אנו עלולות למנוע מהם את ההזדמנות להשתפר ולחוש את ההצלחה ואת התחושה הטובה שנובעת ממנה.


גם לנו לוקח זמן ללמוד שיר היטב – על מילותיו, על תבניות ריתמיות מורכבות שיש בו ועל הלחן שלו.
כדי לחוש שאנו שולטות בשיר היטב ויכולות לשיר אותו לאנשים אחרים, עלינו להאזין לו לא מעט פעמים. הילדים – על אחת כמה וכמה.


אם אנו מצפות מהילדים שישירו את השירים שאנו מלמדות אותם, עלינו לתת להם מספיק זמן היכרות והאזנה.


עלינו לתת את הזמן בשני מובנים.


זמן בתוך השיר
:
ניתן זמן להתארגנות הקוגניטיבית והמוטורית, זמן לביצוע התנועה.


זמן בתוך הרצף
של תוכנית העבודה שלנו: נחזור שוב ושוב על השיר ועל התנועות. נאפשר לכל הילדים להקשיב, להפנים, להכיר, לאהוב, לחוש ביטחון, להצטרף ולהתקדם בקצב שלהם. נביא את אותו חומר לאורך זמן, אך בדרכים שונות: נרקום סביבו פעילויות חדשות, נלבישו מלבושים חדשים ונציב מתוכו אתגרים חדשים, ניצור לו הקשרים חדשים ונקשיב לאן הוא לוקח את הילדים ולאן הם לוקחים אותו (ואותנו).


לעתים מדובר בניואנסים דקים של שינוי, העושים את ההבדל בין תחושה של חזרה מונוטונית שוחקת
ובין תחושה של תהליך מאפשר ומקנה ביטחון – תהליך המתפתח בהדרגה ושומר על איזון נכון בין חדש ומוכר.


נאפשר לדקלום או לשיר לגדול ולהתפתח ביחד עם יכולותיהם המתפתחות של הילדים. נאפשר לו להתמלא בתוכן ובמשמעות בתוך רצף המפגשים, תוך שאנו שואלות את עצמנו: כיצד עוד אפשר לשחק עמו?


בסופם של המשחקים והחזרות, השיר יהפוך לנכס של הילד: הוא יוכל לשיר אותו לעצמו בהזדמנויות שונות, ויהווה עבורו משאב להבעה רגשית. השיר שלימדנו יצטרף למאגר הולך ומתרחב של מילים וחרוזים, לחנים, מקצבים ועולמות תוכן, שיעשירו את עולמו הפנימי של הילד ויהוו בסיס ליצירתיות ולהמצאות משלו בעתיד.


נוסף על כך, נוכל להיות בטוחות שקידמנו את הילדים בתחומי למידה מגוונים ושחיזקנו מיומנויות רגשיות, מוטוריות, קוגניטיביות, בין-אישיות ומוזיקליות.

מבחינת הילדים יהיה השיעור כמו משחק, שבו ייווצר בינינו קשר של אמון, קירבה וחיבה הדדית.


אין מרשם מדויק לשלבי לימוד השיר או למספר המפגשים שיש להישאר עמו
.


נישאר אתו כמה שאפשר, כל עוד כולם נהנים ממנו, ומוטב כמה רגעים לפני שחלה שחיקה מסוימת אצל כל הגורמים המשתתפים, כולל אותנו.
נשאיר טעם של עוד.


המידות והכמויות משתנות מקבוצה לקבוצה. יש להקשיב היטב, לקבוצה ולעצמנו, כדי למצוא את התשובות
.


ייתכן שזה נשמע מעט קשה ומבלבל, אך עם הניסיון הדבר נעשה ברור ואינטואיטיבי יותר.


החזרות הרבות מאפשרות גם לגננות ולסייעות ללמוד היטב את השיר ולשיר אותו עם הילדים בלעדינו.


שימוש בהקלטות השירים
:

אני מאמינה שחשוב להשתמש בקולנו. רק כך אפשר להתאים את השירה לילדים: להאט, להאיץ, לחזור על שורה, להמתין להתארגנות של ילדים המצטרפים באיחור לתנועה וכן הלאה.

ההקלטה אינה מחכה למאחרים, והיא גם מכסה לעתים על קולותיהם של הילדים
.


חשוב שהילדים ישמעו את עצמם ואת החברים, בלי שיצטרכו לצעוק. עם זאת, בשירים שבהם העיבודים המוקלטים מוסיפים ומשמחים, אפשר להביא את השיר המוקלט כ”קינוח“: לאחר שהילדים כבר רכשו את השיר ואת המיומנויות שהקנינו להם באמצעותו, נוכל ללוות בנגינה את ההקלטה, לרקוד ריקוד מעגל או להוסיף תנועות בישיבה וליהנות מן העיבוד.


שימו לב לווליום ההקלטה והשתדלו לבחור עיבודים נעימים לאוזן
.


יש הבדל בין האזנה בשעות הפנאי לבין תהליך לימודי המבוסס על האינטראקציה המשותפת אתנו.
במקום להתאים את עצמנו ואת הילדים לקצב השרירותי שנקבע בהקלטה, נוכל להיות קשובות וליצור את הקצב המדויק הנובע מן המפגש החד פעמי והייחודי: הוא נוצר כאן ועכשיו במשולש המורכב מהילדים, מהשיר ומאתנו.

ילדים זקוקים לחזרות רבות כדי להכיר ולחוש ביטחון, לזכור וללמוד, לאהוב ולהתקדם.
אני עובדת לפי עיקרון, שאותו אני מכנה “חזרתיות מתפתחת: לתת זמן, לאורך זמן”.
עיקרון חשוב זה הוא בעיני אבן יסוד בעבודה חינוכית בכלל ובעבודה מוזיקלית-תנועתית בפרט.

תנועות הנראות לנו פשוטות, יהיו פעמים רבות מורכבות ומסובכות עבור הילדים, משום שהן דורשות קואורדינציה, שליטה במערכות שרירים שונות ותכנון תנועה יחד עם יכולת חיקוי ותגובה מהירה – והן תלויות בתהליכי תפיסה וזיכרון ובבשלות של מערכות שונות בגוף.

אם לא ניתן לילדים זמן ללמוד ולתרגל, אנו עלולות למנוע מהם את ההזדמנות להשתפר ולחוש את ההצלחה ואת התחושה הטובה שנובעת ממנה.

גם לנו לוקח זמן ללמוד שיר היטב – על מילותיו, על תבניות ריתמיות מורכבות שיש בו ועל הלחן שלו.
כדי לחוש שאנו שולטות בשיר היטב ויכולות לשיר אותו לאנשים אחרים, עלינו להאזין לו לא מעט פעמים – והילדים על אחת כמה וכמה.
אם אנו מצפות מהילדים שישירו את השירים שאנו מלמדות אותם, עלינו לתת להם מספיק זמן היכרות והאזנה.

עלינו לתת את הזמן בשני מובנים.

המובן הראשון הוא זמן בתוך השיר:
ניתן זמן להתארגנות הקוגניטיבית והמוטורית, זמן לביצוע התנועה.

המובן השני הוא זמן בתוך הרצף של תוכנית העבודה שלנו:

נחזור שוב ושוב על השיר ועל התנועות –
נאפשר לכל הילדים להקשיב, להפנים, להכיר, לאהוב, לחוש ביטחון, להצטרף ולהתקדם בקצב שלהם.

נביא את אותו חומר לאורך זמן, אך בדרכים שונות –
נרקום סביבו פעילויות חדשות, נלבישו מלבושים חדשים ונציב מתוכו אתגרים חדשים,
ניצור לו הקשרים חדשים ונקשיב לאן הוא לוקח את הילדים ולאן הם לוקחים אותו (ואותנו).

לעתים מדובר בניואנסים דקים של שינוי, העושים את ההבדל בין תחושה של חזרה מונוטונית שוחקת
ובין תחושה של תהליך מאפשר ומקנה ביטחון – תהליך המתפתח בהדרגה ושומר על איזון נכון בין חדש ומוכר.


נאפשר לדקלום או לשיר לגדול ולהתפתח ביחד עם יכולותיהם המתפתחות של הילדים.
נאפשר לו להתמלא בתוכן ובמשמעות בתוך רצף המפגשים, תוך שאנו שואלות את עצמנו:
כיצד עוד אפשר לשחק עמו?

בסופם של המשחקים והחזרות, השיר יהפוך לנכס של הילד:
הוא יוכל לשיר אותו לעצמו בהזדמנויות שונות, ויהווה עבורו משאב להבעה רגשית.
השיר שלימדנו יצטרף למאגר הולך ומתרחב של מילים וחרוזים, לחנים, מקצבים ועולמות תוכן,
שיעשירו את עולמו הפנימי של הילד ויהוו בסיס ליצירתיות ולהמצאות משלו בעתיד.

נוסף על כך, נוכל להיות בטוחות שקידמנו את הילדים בתחומי למידה מגוונים,
ושחיזקנו מיומנויות רגשיות, מוטוריות, קוגניטיביות, בין-אישיות ומוזיקליות.

מבחינת הילדים יהיה השיעור כמו משחק, שבו ייווצר בינינו קשר של אמון, קירבה וחיבה הדדית.


אין מרשם מדויק לשלבי לימוד השיר או למספר המפגשים שיש להישאר עמו
.
נישאר אתו כמה שאפשר, כל עוד כולם נהנים ממנו, ומוטב כמה רגעים לפני שחלה שחיקה מסוימת אצל כל הגורמים המשתתפים, כולל אותנו.
נשאיר טעם של עוד.


המידות והכמויות משתנות מקבוצה לקבוצה. יש להקשיב היטב, לקבוצה ולעצמנו, כדי למצוא את התשובות
.

ייתכן שזה נשמע מעט קשה ומבלבל – אך גם כאן, עם הניסיון הדבר נעשה ברור ואינטואיטיבי יותר.

מובן שהחזרות הרבות מאפשרות גם לגננות ולסייעות ללמוד היטב את השיר ולשיר אותו עם הילדים בלעדינו.

 

שימוש בהקלטות השירים:
אני מאמינה שחשוב להשתמש בקולנו. רק כך אפשר להתאים את השירה לילדים:
להאט, להאיץ, לחזור על שורה, להמתין להתארגנות של ילדים המצטרפים באיחור לתנועה וכן הלאה.

ההקלטה אינה מחכה למאחרים, והיא גם מכסה לעתים על קולותיהם של הילדים
.
חשוב שהילדים ישמעו את עצמם ואת החברים, בלי שיצטרכו לצעוק.
עם זאת, בשירים שבהם העיבודים המוקלטים מוסיפים ומשמחים, אפשר להביא את השיר המוקלט כ”קינוח“:
לאחר שהילדים כבר רכשו את השיר – ואת המיומנויות שהקנינו להם באמצעותו – נוכל ללוות בנגינה את ההקלטה, לרקוד ריקוד מעגל או להוסיף תנועות בישיבה וליהנות מן העיבוד. שימו לב לווליום ההקלטה והשתדלו לבחור עיבודים נעימים לאוזן.

יש הבדל בין האזנה בשעות הפנאי לבין תהליך לימודי המבוסס על האינטראקציה המשותפת אתנו.
במקום שניאלץ להתאים את עצמנו ואת הילדים לקצב השרירותי שנקבע בהקלטה, נוכל להיות קשובות וליצור את הקצב המדויק הנובע מן המפגש החד פעמי והייחודי: הוא נוצר כאן ועכשיו במשולש המורכב מהילדים, מהשיר ומאתנו.