נשרט הדיסק הפיזי? נמחק הדיגיטלי?
לכבוד המאורע כתבתי שיר ויראלי.
הפיצו, הפיצו, בלי לומר “לא בא לי”.
זהו שיר לכולם, לגמרי בחינם!
אה, ויש גם קליפ…

הכל יהיה בסדר, כולנו כאן בחדר.
יהיה ביחד כיף, כדאי להצטרף…
את השיר הזה אלתרתי בתחילת שנה, במפגש ראשון עם קבוצה חדשה, כשהרגשתי שהילדים קצת חוששים. ייתכן שכמה מהילדים בכו או עמדו לבכות, חלקם היו לאחר פרידה מההורים, טרם הכירו אותי ואת הגיטרה, והישיבה בחדר המפגש הייתה עבורם חוויה חדשה ולא מוכרת.

בכל פתיחת שנה, חלק מהקבוצות חדשות לי, חלקן ממשיכות מהשנה הקודמת וחלקן קבוצות מעורבות. את השיעורים הראשונים אני מקדישה ליצירת הקשר הראשוני עם הילדות והילדים. אני פותחת את המפגש בדקלומים קצרים ומחורזים, אשר מניסיוני מעוררים מיד קשב וסקרנות.

כשאנו נכנסות לגן ולמקום המפגש עלינו לחוש את רמת האנרגיה של הילדים ואת צורת הארגון שלהם במרחב. מה שנקלוט ברגעים שקודמים לתחילת המפגש יסייע בידנו לבחור בפתיחה מתאימה.

איך הרגשה כזו תתגבש אצל הילדים?

לא אם נדקלם סיסמאות, אלא רק אם באמת ובתמים ניצור הזדמנויות שוות,
המספקות תחושת הצלחה:

ילדים זקוקים לחזרות רבות כדי להכיר ולחוש ביטחון, לזכור וללמוד, לאהוב ולהתקדם. אני עובדת לפי עיקרון, שאותו אני מכנה “חזרתיות מתפתחת: לתת זמן, לאורך זמן”. עיקרון חשוב זה הוא בעיני אבן יסוד בעבודה חינוכית בכלל ובעבודה מוזיקלית-תנועתית בפרט.

לאחר אחת מהשתלמויות החנוכה שהעברתי, קיבלתי את התגובה הבאה:
“השירים והמנגינות שלך הצילו אותי מסיוט חנוכה והחזירו אותי לפשוט ולטבעי לי ולילדים”.
נשאלת השאלה:
למה חג החנוכה צריך להיות סיוט?