כלי הקשה? בבקשה!
2.
מתי נחלק כלי נגינה לילדים?
המפגש של ילדי הגן עם כלי הנגינה טומן בחובו פוטנציאל רב להיות מפגש מעשיר וקסום, אך הוא מציב בפנינו אתגרים ושאלות: איך לחלק את הכלים? האם לאפשר בחירה? איך למנוע רעש ובלגאן? איך לאפשר משחק וחקירה יצירתית אך גם ליצור פעילויות למידה מובנות? כיצד להטמיע כללים למשחק ולהישמר מפגיעות פיזיות? בפוסט זה, השני בסדרה, אנסה להתייחס לשאלת חלוקת הכלים.
השירים והדקלומים הייעודיים בדיסק “מה אוהבת הגיטרה?” משמשים תחילה לתצוגה ראשונית של כלי ההקשה בפני הילדות והילדים.
בהמשך, אם וכאשר נחלק כלי הקשה לילדים, נחזור על השירים גם כשהכלים בידיהם, וכך ניעזר בשירים לארגון הנגינה והתנועה וליצירת מרחב קבוצתי ומשחקי של קשב.
מתי נחלק את כלי הנגינה לילדים?
לאחר שהצגנו את כלי הנגינה בעזרת השירים והדקלומים הייעודיים, יצרנו סקרנות וקסם סביבם, חשפנו את הילדים לצליליהם ותרגלנו את מיומנויות הפקת הצליל בפנטומימה ובתנועות ללא כלים – רק אז נחלק אותם לילדים (הפוסט הבא בסדרה יעסוק בחלוקת כלי הנגינה).
אחרי תרגול המיומנויות הנדרשות לנגינה באמצעות השירים והדקלומים הייעודיים לכך, נוכל להמשיך הלאה לתזמור שירים, דקלומים ויצירות מוזיקליות אינסטרומנטליות, שנכללים ברצף מערכי השיעורים שלנו.
שלב כלי הנגינה יגיע לקראת סוף התהליך, לאחר שהילדים מכירים את התכנים המוזיקליים – מלודיה, תבניות רתמיות, הפסקות, תנועות נילוות – רק אז נוכל להוסיף את צלילי כלי הנגינה, כך שיוסיפו קישוט מוזיקלי מאורגן ויאפשרו חוויית שיא בתהליך הלמידה.
לחלק כדי “לסמן וי” ולנשום עמוק בזמן הרעש – אני פחות רואה בכך טעם. חשוב מאוד שנקשיב לקבוצה, נכיר את יכולותיה ונתזמן את הפעילות כך שהיא תגיע בזמן הנכון, לאחר שאפשרנו לרכוש את המיומנויות השונות הנדרשות לפעילות ויצרנו מכנה משותף הומוגני בקבוצה.
אם אין לנו מספיק כלים או שהקבוצה עדיין אינה בשלה לכך מבחינה התפתחותית, בהחלט נוכל לבחור גם שלא לחלק עדיין כלי נגינה לילדים. הילדים יחשפו לכלים שאנו מציגות, ונוכל לחזור על השירים והדקלומים הייעודיים שלהם בתנועה בישיבה ובמרחב, לערוך משחקי זיהוי צלילים וכך להעמיק את ההיכרות עמם.
מתי נשהה את חלוקת כלי הנגינה לילדים?
אני מקבלת פניות לא מעטות בעניין קשיים שמתעוררים בחלוקת כלי נגינה במפגשים עם פעוטות בגן ובחוגים. לרוב זה קורה כשהחלוקה מתרחשת בשלב מוקדם מדי, כשאצה לנו הדרך בתהליך, כשהקבוצה עדיין אינה בשלה לכך וטרם רכשה מיומנויות מוטוריות הנדרשות להפקת צליל, מיומנויות רגשיות של דחיית סיפוקים ויכולת לשמירת כללי בטיחות בסיסיים.
בגילאים הצעירים עוברים כמה חודשים עד שאני בכלל מחלקת משהו, וגם אחר-כך, אני מחלקת רק כשיש לכך הצדקה מוזיקלית – כשאני מרגישה שהילדים ספגו מספיק מהתכנים כדי ללוות אותם בצלילים, וכשנרכשו מיומנויות שמאפשרות זאת (וגם אז כמובן שאשהה את הציפייה לדיוק – כי הוא פשוט עדיין בלתי אפשרי מבחינה התפתחותית).
ישנן כל כך הרבה פעילויות מעניינות ומשחקיות, וכל כך הרבה דרכים לחזור על אותו תוכן מוזיקלי בדרך חדשה (מה שאני מכנה “חזרתיות מתפתחת“). יש לנו מספיק מה לעשות גם אם לא נחלק משהו ליד. בנוסף, יש כאן גם ערך חינוכי: הדגש הוא על ההנאה מהקשר איתנו ומהמוזיקה, ואין ציפייה לקבל משהו או תחושה של “לא שווה” אם לא חילקנו. במיוחד בתרבות הצריכה והשפע של היום, כשהדברים מאבדים משמעות, יהיה כה חבל “לקלקל את הילדים” וליצור התניה שכזו.
המשך יבוא בפוסט הבא!
בקרוב יצורפו כאן סרטוני הדגמה מהגן.
צפייה מהנה!
© כל הזכויות שמורות לאילאיל שרון | אין להעתיק תכנים מהאתר